החלטה בתיק ב"ש 2287/13

עניינה של עתירה זו בהסרת חיסיון שהוטל על זהותם של מוסרי מידע מודיעיני שעמד בבסיס מעצרו של המבקש וחקירתו בגין עבירות של קבלת רכב או חלק גנובים וכן החזקת רכוש החשוד כגנוב. כן מבקש הסנגור לקבל כל ראיה חסויה העשויה לסייע להגנה.

כללי

המבקש נעצר בתאריך 2.10.13 ובתום חקירה הועמד לדין. כתב האישום בעניינו מונה תשע עבירות של קבלת רכב גנוב או חלקי רכב גנובים מישראל, שהוחזקו בשלושה אתרים שונים, מחסן, "משחטה" ומרתף. לאחרונה, הוצאה תעודת חיסיון, במסגרתה נחסו מידע מודיעיני, שהוא נשוא העתירה, ומעקב טכני, אשר איננו מענייננו היום.

בד בבד עם הוצאת תעודת החיסיון, נמסרו לסנגוריה פרפראזות המתייחסות לשבע ידיעות שחלק מתוכנן נחסה כאמור. נוסיף כי במסגרת תעודת החיסיון נחסו פרטי זיהוים של מקורות המידע ושיטות קבלת מידע זה.

העתירה

בעתירתו, מבקש הסנגור כי החיסיון יוסר מעל זהותם של מוסרי המידע. לטעמו של הסנגור, למקרא הפרפראזות המתייחסות כולן לאחיו של המבקש, עולה ההנחה הסבירה כי מקורות אלה עשויים לזכות את המבקש ממעורבות בקבלת והחזקת חלקי הרכב הגנובים, כמיוחס לו כתב האישום. עוד מבקש הסנגור לקבל ראיות נוספות אשר יסייעו לו להוכיח כי למבקש לא הייתה כל זיקה למקומות בהם הוחזקו חלקי הרכב הגנובים, זאת בניגוד לטענת התביעה.

מנגד, טוענת התביעה כי המידע החסוי אינו בעל פוטנציאל לסייע להגנה וכי חשיפתו עלולה לפגוע ביכולות האיסוף של מידע מודיעיני. עוד טוענת התביעה כי חשיפת זהותם של המקורות תציב אותם בפני סיכון לשלמות גופם ואף תיפגע באפשרות לגייס מקורות בעתיד.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית לעתירות לגילוי ראיה חסויה פורטה בהרחבה בשורה ארוכה של החלטות שניתנו על ידי ביהמ"ש העליון ועל ידי בימ"ש זה (ראה לדוג' ב"ש 3696/07 אבו חמד נ' התוב"ץ, ב"ש 2426/09 חאמד נ' התוב"ץ). על כן, אין צורך ממשי לחזור ולפרטה בהרחבה. נסתפק, על כן,  בשתי קביעות עקרוניות. ראשית, כי מקום בו תימצא במידע ראיה מזכה זו תימסר להגנה ללא תלות בפגיעה באינטרס הביטחוני או הציבורי העלולה לנבוע מכך. בשונה, כאשר בפנינו ראיה העשויה לסייע להגנה בלבד, יערוך ביהמ"ש איזון בין הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית הצדק, לבין הפגיעה האפשרית באינטרס הציבורי. למותר לציין כי איזון זה ישקלל בתוכו את עוצמת תרומת הראיה להגנה וכן את עוצמת הפגיעה באינטרס הציבורי.

ואכן, בנידון דידן, הראיות החסויות נבחנו על ידי באספקלריה זו, במסגרת דיון במעמד צד אחד בו עיינתי במלוא המידע הגולמי.

בענייננו, אין ספק כי להגנה על הזהות מוסרי המידע יש משקל משמעותי ביותר. הוא נוגע לא רק לביטחונם האישי של אותם מקורות, אלא אף לאפשרות של גורמי הביטחון לאסוף מודיעין בטווח הרחוק.

מנגד, בתום בחינת המידע החסוי, יש לקבוע כי אין בו ראיה העשויה להביא לזיכויו של המבקש.

זאת ועוד, עיון במידע אינו תומך בטענות הסנגור. בשים לב למהות המידע החסוי, מקורותיו ודרך איסופו, לא מצאתי בסיס מוצק להשערות הסנגור בדבר הפוטנציאל הראייתי ההגנתי הטמון במידע. שהרי יש לזכור כי הסנגור מבקש להיבנות לא מן המידע הקיים, אלא מראיה שטרם באה לעולם ואשר עשויה היא לצמוח מגילוי זהות המקורות. למול האמור, הנזק לאינטרס הציבורי העלול להיגרם מחשיפת חלקי המידע החסוי או זהות מקורותיו מוכרח.

בעניין זה, ניתן לפרט, ככל שהדבר אפשרי מבלי לפגוע בחיסיון, כי חלק מהמקורות כלל אינם מכירים את המבקש. זאת ועוד, המבקש אינו מוזכר בידיעות המודיעיניות, מלבד בידיעה אחת, אשר סומנה בתעודת החיסיון כ-13-0368-324, לגביה הורתי על עריכת פרפראזה מתוקנת שאת נוסחה אישרתי.

במצב דברים זה, בו, מחד גיסא, עומד האינטרס הציבורי כ"ברי", ומנגד קיים ספק של ממש כי הגילוי יביא ליצירת תשתית ראייתית התומכת בעמדת ההגנה, בבחינת "שמא" רחוק, יש לקבוע כי "ברי עדיף", ולבכר את האינטרס הציבורי. 

סוף דבר

לאור מסקנתי זו, הנני דוחה את העתירה, בכפוף למסירת פרפראזה  מתוקנת כאמור.

ניתנה היום, 26 בנובמבר 2013, כ"ג בכסלו התשע"ד, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא